תכנית מעברים

מספר נהוראי לוי, תכנית מעברים:

לפני כמה חודשים פנה אליי אבא של תלמיד שאני מלווה את הבן הקטן שלהם. האבא מבקש עזרה דחופה עם הבן הגדול שעובר תקופה מאוד מאוד קשה בישיבה. בהתחלה חשבתי שלמרות שהוא לא תלמיד שלי בתכנית, זה לא כ"כ מסובך לעזור להם. אבל אחרי ביקור בישיבה הבנתי שהבחור שבור לרסיסים... רה”י צעק עליו וסטר לו בפני כל הישיבה ועוד הוסיף משפטים ששברו אותו לגמרי...

(אגב ההורים בעלי תשובה שלא יודעים מה זה ישיבה והם פשוט נשברו לגמרי מכל הסיפור, זה הבן הבכור שלהם ומבחינתם זה שבר של כל תפיסת העולם שלהם).
באחד השיחות, האבא אומר לי "סליחה שאני משגע אותך, אני לא ישן בלילות, אני לא מאמין שזה קורה לי".
מכאן יצאתי לדרך, הבנתי שלדבר עם הישיבה זה לא ילך, אנשים שלא מוכנים לשנות גישה ולהודות בטעות לא ראויים להחזיק נשמות טהורות. לא נותרה לי ברירה אלא להעביר אותו ישיבה.
התחלתי בסבב ישיבות, ביקורים וטלפונים. בקיצור, כולם אמרו לי אנחנו לא מקבלים באמצע שנה (הישיבות הטובות, מדובר בבחור מצוין).
בהחלטה של רגע החלטתי שאני לוקח אותו בהפתעה למשגיח של הישיבה שאני רוצה שהוא ילך, הרמתי טלפון למשגיח ושאלתי היכן הוא נמצא. זה היה בן הזמנים והוא אמר לי שהוא בבית הכנסת. הגעתי עם הבחור, המשגיח הסתכל עליי במבט שאין על מה לדבר, אמרתי לו בבקשה רק תבחן אותו בשביל התחושה הטובה של הבחור.

מכאן עברנו דרך ארוכה של יותר מחודש שהישיבה לא הייתה מוכנה לקבל את הבחור. אחרי הרבה שיחות ולחץ מצידי מתקשר אלי רה”י ואומר לי: הבחור התקבל!
ממש עכשיו זמן קיץ האחרון הבחור התחיל את הישיבה החדשה והוא מתעלה בצורה מיוחדת. האבא מתקשר אלי על כל מבחן שהוא מביא... וגם בשיחה עם צוות הישיבה נאמר לי הבחור פשוט מאה אחוז מצוין ממש.
המסקנה שלי : קצת חמימות של צוות בישיבה מרים בחור לרמות גבוהות!

(אגב שבוע שעבר פנה אליי חבר של אותו בחור שאני יסדר לו ישיבה מאותו ישיבה שפולטת בחורים שגם סולק ועד היום הוא ברחוב).