תכנית ספ"ר

מחנכת כתה ז' הייתה מאד מתוסכלת מהשגי התלמידות. שעות בדיקת מבחנים היו מתסכלות במיוחד.
מילא במבחנים שאני עורכת, אבל מה יהיה עם המבחן המסכם במושגים ביהדות.
המבחן במושגים ביהדות הוא מבחן ארצי מטעם הרשתות החרדיות. נבדק ע"י בודקות חיצוניות, והתוצאות לא נשארות בין כתלי ביה"ס. מיותר לומר שזה הטריד מאד את המחנכת.
את הדילמה היא העלתה בפני. השתמשנו במרכיב המעורבות והשגיות.
כהכנה למבחן הארצי, עורכת המורה בוחן בכל שבוע על המושגים שנלמדו באותו שבוע. בבוקר המבחן היא בקשה מכל תלמידה לחבר שאלה אחת לבוחן של אותו יום. התלמידה ענתה על השאלה שלה, במקום אחת השאלות שהמורה נתנה. לאחר מכן, כשסיימו לכתוב את הבוחן, לא אספה המורה את הבחנים לבדיקה, אלא בקשה מהתלמידות להחליף ביניהן את המבחנים, כשאחת בודקת לחברתה. כמובן שבזמן הבדיקה המורה שמעה מהבנות את התשובה הנכונה. (נוכחות קהל) בקשה מהתלמידות לשתף בשאלה שהן חברו (התקדמות לשיא). התלמידות היו מאד מאותגרות. התפתחו דיונים. ברמה שהן חיכו לבוחן הבא.
בשלב הבא, כל תלמידה הגישה שלוש שאלות עליהן היא חשבה בבית – זה אתגר את התלמידה ללמוד. המבחן הפעם היה בנוי רק משאלות הבנות. הן חיכו בקוצר רוח לשאלון של המבחן. וכל שאלה שהן זיהו, העיניים שלהן ברקו.
כמה מענג היה לראות אותן נבחנות במבחן הארצי. כעת נשאר לנו לראות את התוצאות. מבחינת למידה בכתה חל מהפך.